ברוקלין! מי היה מאמין. סאבווי לכל מקום בעיר, דיינר מתחת לבית וכל הניו יורקים האלה מסביב. נדמה לי שזה הולך להיות בדיוק ככה ועוד הרבה יותר טוב מזה. כשחשבתי על עבודה בארה"ב לא קישרתי בהתחלה את התמונות האלה, של לגור בברוקלין ואשכרה לעבוד ולחיות שם.
אפילו ההורים, שבהתחלה ממש לא היו שמחים מהנסיעה שלי לעבוד בחו"ל די מתרגשים מהרעיון שאני עובר לברוקלין. יש להם סיינפלד בראש (הם עתיקים). יש דברים שאני לא הולך לשתף אותם אפילו. לפעמים עדיף שלא ידעו. מה שכן, כשאני אומר להם שבעבודה בחו"ל עושים מלא כסף הם אומרים מה אתה צריך את זה, ניתן לך כמה שאתה רוצה. וזה בכלל לא העניין! זה הקטע של לחסוך כסף בעצמי. שיהיה לי כסף שלי, שאני עשיתי אותו ואני לא חייב לאף אחד כלום.
החברים כמובן מקנאים. הם יבואו לבקר זה בטוח. ואני – אני מתרגש מאוד. יש שם הכל! אני באמת בטוח שאני לא אחזור אותו בן אדם. אני בטוח אכיר שם אנשים, אני אנסה דברים – דברים שכאן אני בכלל לא יכול לדמיין את עצמי עושה. זה כל הקטע. יש לי חבר שחזר לארץ לאחר שעבד בארה"ב והבין שהוא רוצה לעבור לגור בחו"ל. שמעתי על אנשים – זה הרגיל – שפשוט ממנים לעצמם תואר או טיול או משהו. כי לפני הכל זה פשוט המון כסף.
אז ברוקלין – הנה אני בא! לא יודע איך יראה הרומן שלנו, אם זאת תהיה התחלה של עבודה בארה"ב ומשם אני אמשיך למקום אחר. מה שבטוח, אני אגלה מה זה להיות ניו יורקי אמיתי, שחי ועובד שם.