לתושבים המקומיים בהוואי יש אולי תחביבים מוזרים כמו לצפות מקרוב בלבה מבעבעת מתוך הר געש, לשנרקל בין דגים משונים ולטייל בביצות סחלבים. אולי ככה זה כשנמצאים באחד היעדים המיוחדים מבחינה גיאוגרפית, במקום בו הכל פורח ומלבלב ומסביבכם רק ים עם חופים מהפנטים, המון שלווה ורוגע כנראה לא מתעסקים בשגרת היומיום הטיפוסית. האי הגדול בהוואי הוא האי ששמו הוואי, ולא מעט הצעות עבודה מרוכזות בו.
החופים המקיפים את האי הגדול מגוונים מאוד – לא רק חולות לבנים כמו בפרסומות: אפשר למצוא בו חולות שחורים (קאימו ביץ'), ירוקים ואזורי חוף מסולעים. את הרי הגעש הפעילים אפשר לראות בפארק הוולקני שנמצא לא רחוק מהבירה הילו: בניגוד להתפרצויות המפחידות של הרי געש אחרים בעולם, הפעילות הגעשית באי הוואי מתונה יחסית ואפשר לצפות בה די מקרוב בלי חשש. הפארק פתוח ביום ובלילה בלי הפסקה, כך שגם מי שנמצא במרתון עבודה בהוואי שנמשך שישה ימים בשבוע, תשע שעות ביום, לא חייב לוותר על התענוג. מי שמחפש לשנרקל במי טורקיז שיכוון לאזור המערבי של האי, שם המים זכים ורגועים יחסית, ואוכלוסיית החי הימית כוללת דגים צבעוניים מסוגים שונים, צלופחים, צבי מים ועוד.
לא מעט מקומות עבודה בארה"ב בהוואי ממוקמים באיים האחרים, למשל באי מאווי – שבו אפשר למצוא שמורות אלמוגים מרהיבות, טיולי צפיה בלוויתנים, חופים ומפרצים שקטים לצלילה ושחיה באזור המערבי והדרומי וים סוער שמצוין לגלישה באזור הצפוני. במהלך עבודה באזור קוואי, האי הצפוני ביותר בשרשרת האיים המרכזית, פוגשים חולות זהובים שמקיפים את האי, אזורים פחות מתויירים, חופי קוקוס, צוקים ואזורים טרופיים. לכל אי מאיי הוואי קיים ייחוד משלו, ובכל מקרה המרחקים ביניהם לא גדולים כך שאפשר להספיק לבקר בכולם.