קתרינה, איירין, דבי, ניידין, והאחרונה והטרייה שביניהן – סנדי והרשימה עוד ארוכה. אלו בהחלט שמות של נשים אמריקאיות, אך כאן המשמעות שלהן היא אחרת לגמרי – משמעות של סופות אכזריות שהכו את חופיה של ארצות הברית בשנים האחרונות. ארצות הברית היא מדינה ענקית, גדולה בהרבה בשטחה ובאוכלוסייה שלה ממה שאנו מכירים כאן בארץ. מעצם היותה כה גדולה, האקלים שלה רב גוני ומשתנה בין קטביה השונים – מהרים מושלגים וגשם אינסופי שנמשך ימים ארוכים ברצף, לחופים טרופיים, שטופי שמש ולוהטים. ובתוך כל האקלים המשוגע הזה, ארצות הברית ידעה כבר הרבה סופות טורנדו, הוריקן וציקלונים בהיסטוריה שלה.
אם אתם שואלים את עצמכם איך ייתכן שאצלנו לא קורים דברים כאלה, בסודר גודל כזה ובאובדן והרס כאלו, הרי לכם התשובה לשאלה – למה דווקא בארצות הברית? המיקום של ארצות הברית מקו המשווה, המבנה הפיזי של שטחה שלמעשה נעדר מכל חסם מפני רוחות אפשריות, וההשפעה החזקה שיש לשני האוקיינוסים שמסביבה – האטלנטי והשקט, כל אלו מכריעים את רגישותה של ארצות הברית לסופות.
הסופות ידועות כמתפתחות מעל מי אוקיינוסים חמים ולכן ארצות הברית אשר מוקפת בשני אוקיינוסים עצומים מסביבה, נמצאת במקום הרבה יותר מסוכן מבחינת האקלים שלה. החודשים הידועים כרגישים ומועדים לפורענות בכל הנוגע למזג אוויר בעייתי יותר הם יוני עד נובמבר. לא מדובר ברוח מרגיזה שמעיפה לכם את המטריה והופכת אותה על פיה. כאן מדובר על רוחות במהירות של לפחות כ-120 קילומטר לשעה כשבשיאים הרוחות בסופות בארצות הברית מגיעות גם ל–200 קילומטר לשעה ואף יותר. אז נכון, זה נשמע מפחיד בהחלט ויכול להגיע כמעט לכל מקום, גם לחופה המערבי וגם לחופה המזרחי של ארצות הברית, אך בכל זאת לאמריקאים יש שירותי חיזוי מהטובים בעולם שעוזרים להם להתכונן היטב לקראת סופות שכאלו ולנסות לחזות ולאמוד את הנזק שייגרם – הן מבחינה כלכלית והן מבחינת נזק לאדם.